דו"ח ראשון מסוגו שיצא לאור השבוע ע"י צוות מהמרכז הבינלאומי להגירה וקליטה CIMI והאגף לתכנון מדיניות ברשות האוכלוסין וההגירה חושף לראשונה את פרופיל הגירת העבודה לישראל. מהדו"ח עולה כי כוח עבודה זר בישראל כולל עובדים זרים חוקיים ולא חוקיים וכן עובדים פלסטינים וירדנים.

נכון לסוף שנת 2015, בישראל שוהים כ-77,000 עובדים זרים חוקיים, כ- 16,200 עובדים זרים לא חוקיים וכ-81,600 עובדים פלסטינים וירדנים. סך-הכל כוח עבודה זר בישראל (הכולל את שלוש אוכלוסיות אלה) מונה מעל 174,000 איש. בנוסף להם קיים מספר משוער של 91,000 תיירים שנשארו בישראל לאחר שפגה אשרתם.

הענף בו מועסק מספר העובדים הזרים הרב ביותר הינו ענף הסיעוד. מגמה זו נמשכת בשנים 2010-2015. הענף השני בגודלו לאורך תקופה זו הינו ענף החקלאות עם כמחצית מהעובדים הזרים המועסקים בענף הסיעוד. הענף השלישי הוא ענף הבניין והענף הקטן ביותר הוא ענף המומחים. לאורך השנים חל שינוי דרמטי בהיבט הענפי כאשר ענף הבניין שהיה הגדול ביותר הצטמצם משמעותית. בהיבט כלל-ענפי, מאז שנת 2012 ניכרת מגמת עלייה בסך מספר העובדים הזרים החוקיים המועסקים בישראל.

יו"ר ומייסד העמותה, ארנון מנטבר מסר כי הרכב מדינות מוצא ייחודי מאפיין את כל אחד משלושה הענפים המרכזיים בהם מועסקים עובדים זרים. בענף הבניין מוצא מרבית העובדים הינו מסין (3,284 עובדים) וממולדובה (2,099 עובדים), בענף החקלאות חלק ארי מן העובדים הינו מתאילנד (21,034 עובדים) ובענף הסיעוד קיים פיזור גיאוגרפי רב יותר של מדינות מוצא, הכולל את הפיליפינים באופן השכיח ביותר (15,200 עובדים) ולאחר מכן את הודו (9,998 עובדים) , מולדובה (7,765 עובדים), סרי לנקה (5,061 עובדים) ונפאל (3052 עובדים).

בהיבט המגדרי חל שינוי דרמטי לאורך השנים. ענף הסיעוד הוא הענף היחיד בו מועסקות בעיקר נשים. בענף החקלאות, החלק הארי של העובדים הזרים הינם גברים ובענף הבניין מועסקים גברים בלבד. כתוצאה מהשינוי הענפי – הצטמצמותו של ענף הבניין והנסיקה של ענף הסיעוד ה"נשי" – ההרכב המגדרי עבר אף הוא מהפך ובעוד שגברים היוו 85% מהעובדים הזרים ב- 1995 הרי שבשנת 2015 רק 31%, פחות משליש מסך העובדים הזרים, היו גברים.

בהיבט הגיל, בענפי הסיעוד והחקלאות מרבית העובדים הזרים הינם בטווח הגילאים של 30-40 בעוד ענף הבניין מעסיק עובדים זרים בגילאים 41-50. מרבית העובדים הזרים שוהים בישראל פרק זמן של עד 3 שנים.

עם התפתחות התופעה של השתלבות עובדים זרים במשק הישראלי חלה התקדמות בנושא ההסדרה של תחום זה תוך ניסיון לשמור על איזון בין צרכי המדינה, צרכי המעסיקים ושמירת זכויותיהם של העובדים הזרים. מבין מנגנוני ההסדרה הקיימים בולטים ההסכמים הבילטראליים שנחתמו זה מכבר בין ישראל ומספר מדינות מקור שהביאו לצמצום בפגיעה בזכויות העובדים הזרים ובהסדרת גיוסם ולהגברת המודעות של העובדים הזרים לזכויותיהם.

הסכמים בילטראליים בנוגע לגיוס עובדים זרים נחתמו בין ישראל לתאילנד בשנת 2010 בענף החקלאות ובין ישראל לבין בולגריה (שנת 2011), מולדובה (שנת 2012) ורומניה (שנת 2014) בענף הבניין. לאחרונה נחתם הסכם פיילוט לגיוס עובדים בענף הסיעוד עם נפאל, הנמצא בשלבי יישום בימים אלו.

עוד חושף הדו"ח כי בענף החקלאות קיימת מגמת ירידה במספר העובדים הזרים עם העלייה במספר שנות הוותק בארץ. מגמה זו מאפיינת דפוס העסקה תחת הסכם בילטראלי שבו עובדים אינם ממשיכים לשהות במדינה המארחת מעבר לתקופה שנקבעה בהסכם.